נח- האיש הבודד

נח, האיש ששרד את מפגע הטבע הקטלני ביותר בכל הזמנים, האיש שעליו אמרה התורה את הביטוי החריג והחד- פעמי, 'איש צדיק תמים'. אותו נח נתון לביקורת כבדה, ארטילריה מצד חז"ל. 
למעשה, הביקורת כלפי נח החלה זמן רב לפני התנאים והאמוראים המרבים לכתת את חיציהם בו. ישעיהו מכנה את המבול 'מי נח', בעצם תולה את האשמה בנח על המבול. קשה להבין כיצד זה הנבחר להימלט מן המבול, זה אשר האל אמר לו במפורש "כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה", כאחראי על המבול. והרי הוא היחיד שלא טבע (או נשרף) במי המבול! ניתן להסביר קושיה זו לפי אחת מן ההטחות הרבות בנח, המיוחסת לרבי מקוצק. הוא טען שנח היה 'צדיק בפרווה', צדיק לעצמו, במקום להיות 'צדיק עם תנור', המזכה את כולם. המבול נקרא על שמו של נח, כיון שבו, כמו בכל צדיק, נתלה עוון הדור, והיה עליו להעלות את כל דורו כך שהמבול לא היה מתקיים (במדרש רבה נמצא מקור קדום יותר המאשים את נח בסרחון הדור).
אמנם אני רוצה לעסוק בשני אנקדוטות בחייו של נח, במטרה לנסות ולהבין את המקום בו נמצא וכך לנסות ולהבין יותר את נח- ואת הביקורת כלפיו.

ראסל קרואו כנוח. היה צריך זקן קצת יותר גדול

בסרט שיצא לפני כשנה אודות נח ושנותיו האחרונות לפני המבול, נח, המגולם על ידי ראסל קרואו, מתואר כאיש פסימי, קטנוני ולא יצירתי או בעל ראש גדול. הוא מאמין כי האל מבקש להשמיד את האנושות כולה, ולכן לא מניח לבנו שם להינשא. מובן שהסרט מעוות בצורה רדיקלית את שהתרחש, שהרי לו רצה האל להשמיד את האנושות כולה, לא היה צריך את נח (מלבד לכך שהדברים כתובים במפורש). אך עם זאת, ניתן אולי לשאול דרך הסרט האם נח לא היה פסימיסט? והאם לא היה צריך להיות כזה? הוא מקבל נבואה, 120 שנה לפני המבול, כי כל המין האנושי, מלבדו, עתידים להימחק מעל פני האדמה, "קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם, והנני משחיתם את הארץ". נח מקבל עובדה מוגמרת. האדם חטא עד כדי נקודת העל- חזור, ומכאן ואילך יש רק פתרון אחד- השמדה מוחלטת. נח מתחיל לבנות את התיבה ללא שאלות. לכאורה, איש אמונה. כל דורו, ודור אחריו, ודור אחריו, מזלזלים בנח על להיטותו אחר בניית תיבה ענקית, אך הוא בשלו, באמונה שלמה, בונה את התיבה במשך 120 שנה. 
במדרשים רבים בחז"ל, המצויים בגמרא, במדרש רבה ועוד, מושווה נח לאברהם. אחד ההשוואות בין נח לאברהם הוא מקרה סדום. האל מתגלה לאברהם ומודיע לו שסדום, הרקובה והמושחתת תיחרב. בתגובה לכך אברהם מתווכח עם האל, מתמקח עמו במטרה להציל את העיר. לבסוף, כשנכשל, מתפלל על לוט שיחיה. נח לא עושה כן. הוא לא מכיר (או לא מאמין) בכוחה של התשובה, למרות שזו הייתה ידועה עוד מימי אדם הראשון, דרך קין, סיפורים שהיו אז מוכרים. ועוד, האם לא ניתן לומר שעצם הסיבה בגינה האל התגלה לנח וסיפר לו על המבול העתידי לא הייתה על מנת שינסה להציל כמה שיותר, או לבטל את המבול? הרי היה יכול להשאיר את נח בחיים גם ללא תיבה. 

נוח מתגולל בשכרותו. ציור של בליני

האנקדוטה השנייה עוסקת ביום שאחרי המבול. נח יוצא מן התיבה, רואה את העולם חרב והחליט לגדל ענבים, המתין שיבשלו, דרך אותם, התסיס אותם, שימר אותם בחביות ועשה מהם יין. שוב, הביקורת. לפי המפרשים, בגלל היין שנח שתה חם הגיע לאותה עבירה (סירוס אביו או גילוי עריות). ושוב קשה. הרי אין האל בא בטרוניה עם בריותיו, שהרי כתוב 'יין ישמח לבב אנוש'! ועוד, נח, שעבר את המבול, ראה את עולמו נחרב, כל מה שהכיר וידע נעלם ובמקומו הגיע לעולם חדש שלא הכיר. האם היה זה פלא שישקע ביגון וימצא מזור בטיפה המרה? 
אלא שהביקורת הייתה על כך שלא התחיל בחיטה, למשל. לכל דבר יש מקום בעולם, השאלה מהו המינון והמקום בסדר העדיפויות שלו. 
נח, הפסימיסט שראה את עולמו נחרב, פנה אל היאוש במקום אל התקווה, אל החידלון במקום ההתחלה מחדש והתגולל בשכרותו. כל עוד היה בתיבה, למרות הצער והדכדוך שהרגיש על חורבן העולם, ההימצאות בתיבה החזיקה אותו, הוא היה נחוץ. כעת, אחרי שיצא מן התיבה שוב הרגיש עזוב ומרוחק, וביקש לכפות על הריחוק בשתיית יין. 
שתי האנקדוטות מביאות מעט ממה שהיה נח ב 650 שנות חייו, או לפחות בתקופת המבול. אדם מאמין, עקשן ודבק במטרה, אך עם זאת פסימיסט. הוא היה הצדיק בדור, הראוי היחיד להתחיל ממנו את העולם. אך הוא לא היה אב האומה היהודית, האומה שדרכה האל התגלה לעולם ומבקש להדריך את האנושות כולה בדרכה, האומה הנבחרת. לשם כך היה צריך לחכות עוד 10 דורות. 

לא קשור, אבל בכל זאת ניוזיקה, אני רוצה להמליץ לכל מי שעדיין לא שמע על אלבום הקונספט הכי טוב שנעשה פה, בעצם אחד האלבומים הכי טובים שנעשו פה בכל הזמנים, 'מבול' של אורפנד לנד, שנותן זווית אחרת על כל הנושא של נוח והמבול