איך פגשתי את אמא או: איך התעללתי בעצמי במשך 9 עונות

הסדרה שהסתיימה לפני כשנה ושודרה בהצלחה רבה במשך 9 עונות שלמות הייתה אחת המיותרות ששודרו על המסך, למרות יתרונות ברורים והשפעה עצומה על עולם סדרות הקומדיה האמריקאיות.
אין ספק כי הסדרה חדשנית ואפילו מהפכנית בכל מה שקשור לסטורי- טלינג, 'סיפור הסיפור' ועריכה. אם עד עתה פלשבקים היו דבר מקובל ומוכר בסיטקומים, ובמיוחד באבא והאמא של 'איך' (כך אתייחס מעתה לסדרה), חברים, הרי שכעת זו נעשתה לצורת הסיפור הבלעדית של הסדרה. נקודת המבט של המספר נמצאת ב 2030, 25 שנה אחרי תחילת הסיפור, מה שנותן מרחב תמרון מדהים שאף סדרה לפניה לא יכלה לחלום עליו. משחק בזמן הוא בהחלט רעיון שיכול לשפר כל סיטקום, והוא פוטר את שאלת ה 'מה היה קורה אם', ויכול לשמש כטיזר לפרקים הבאים, במידה ומשתמשים בו נכון, בדיוק כמו ספר עם מספר בגוף שלישי. הבעיה היא שלא השתמשו בו נכון, לפחות בפרמטר הראשון. נחזור לזה אחר כך.
בפן התכני, בניגוד לכך, לא היה שום חידוש. בעונה הראשונה, שהייתה לדעתי הטובה ביותר (ומשם פשוט הלכו אחורה) טד, בחור תמהוני ונואש, אין מילה אחרת לתאר אותו, מחליט אחרי מבט חטוף שהוא מתאהב ברובין, כתבת קנדית כושלת (עוד בסיס לאינסוף בדיחות קלושות). במשך עונה שלמה הוא רודף אחריה, למרות שמבחינת הסטנדרטים שלו- עצמו אין שום סיכוי לקשר בניהם, עד שבסוף העונה הם יוצאים יחד למשך כמה פרקים ונפרדים. מאז הסדרה הופכת למעין חתול ועכבר של הקשר בניהם, מה שלמעשה לא מתממש בפועל במשך הסדרה אף לא לפרק אחד. הדבר מזכיר במידת מה את ה 'ביחד- נפרדים- ביחד- נפרדים' של רוס ורייצ'ל, אך ללא החן החביב שלו, או ההתפתחויות.
מסביב לקשר התמוה והלא ברור בין טד ורובין ישנם דמויות משנה מופרכות לא פחות. לילי ומרשל, הזוג המיותר ביותר בתולדות הטלויזיה בערך, זוג שיוצא ביחד 9 שנים עד שהם מחליטים למסד את הקשר (למה?) ולהתחתן, ומאז בערך לא קורה כלום. ההיי-לייט של הסדרה הוא כמובן ברני, בחור סקסיסטי אגוצנטרי באופן מעורר חלחלה, עד שלא ברור איך לעזאזל מישהו מסוגל להיות חבר שלו, בטח שלא ארבעה אנשים נורמטיבים לחלוטין למראה (שברור שמשהו בהם דפוק ביותר אם הוא נחשב חבר שלהם). החברות בין טד, גיבור הסדרה לבין ברני לא מובנת בעליל. במהלך הסדרה מתגלים פרטים אודות ברני, שחייו הם לא פחות מהזיה פרועה, וכן עברו. הוא ככל הנראה משמש כאלטר- אגו של מישהו, אולי של טד, לא ברור.

הסדרה, כאמור המיותרת, מתארת 9 שנים ארוכות להחריד של התרחשות, שלא ברור בדיוק שמשהו באמת מתרחש בהם. טד מתגבר על רובין, אם כי לא לגמרי, מתחיל עם כל דבר שזז בערך (כמעט כמו ברני, אך למטרה 'נאצלת' יותר, אהבה), עובר מעבודה לעבודה. לילי ומרשל מתחרים מי מבניהם אוהב את השני יותר בשעמום טוטאלי, רובין משדרת בערוץ נישה כלשהו וברני... מתחיל עם בחורות בלי קשר להלך הסדרה, והסדרה לא מתקדמת לשום מקום. גם כשאתה בטוח שיש התקדמות כלשהי, מדובר בלא יותר מאשליה אופטית. למרות 9 שנים של נבירה אחורה וקדימה בחייהם של הדמויות, האופי שלהם לא משכנע במיוחד.
הפרקים עצמם גם לא מהווים תירוץ לצפות בסדרה. סיטקום דהוי וחלש ביותר, מלא בפוליטיקלי- קורקט מסרס, בדיחות בסגנון המתמקד בחיובי במקום בשלילי, ושוב לא מובן מקומו של ברני, הרווי בבדיחות ומצבים שוביניסטים- סקסיסטיים מביכים. כמאמר הקלישאה, מדובר בסדרה על כלום, אבל לא במובן הסיינפלדי החיובי של המילה, אלא במובן הריקני והרע של המילה.
מה שכן, אי אפשר שלא להתאהב בדמויות. לפחות לפרקים. טד הוא דמות מעיקה ונואשת אך מעוררת אמפטיה, לילי ומרשל הזוג הנצחי והמיותר מתוק עד כדי הקאה במקום ציבורי, וברני נוגע ללב במקום כלשהו. הסדרה, למרות שלא מתפתחת ולא מתקדמת לשום מקום בערך 7 עונות, מצליחה להשתמש במשאב היקר ביותר שלה, השימוש במרחב הזמן, על מנת למתוח את הצופים כאילו משהו עומד לקרות ממש מעבר לפינה (כמובן שהוא לא קורה).
במשך העונות מתרגלים לדמויות השטחיות והנבובות, והבדיחות החלולות נעשות חביבות אודות למזגם הידוע של הדמויות. העונה ה 8 היא בהחלט שיפור ביחס לעונות הקודמות לה, שכן משהו מתרחש בה. (זהירות, ספויילר:) רובין, מושא אהבתו המוכחשת (לא בהצלחה יתרה) של טד מתאהבת דווקא בחברו הטוב ברני, שבבת אחת משנה עורו משוביניסט סקסיסט מושבע לרומנטיקן מונוגמיסט והם מחליטים להתחתן (??) הדבר לא משמש הפתעה, כמובן, כי במאי הסדרה החליטו להשתמש במצרך היקר ביותר שלהם לרעתם ולגלות לנו כי טד ורובין לא יתחתנו בסוף. עונה 9 היא משל ושנינה לכל הסדרה, שכן היא מתרחשת במקום אחד במשך סוף שבוע ארוך (במיוחד) ושוב, למרות תנאי פתיחה מרשימים, שום דבר לא קורה בה. 
אם כאן הייתה נגמרת הסדרה, הייתי אומר דיינו. ברני מתחתן עם רובין, טד מכיר את אמא של הילדים שלו (לא ברור למה לא השתמשו במישהי שכבר הופיעה בסדרה, או במילה אחת: ויקטוריה), וכולם באים על סיפוקם בשלום. 
אלא שבמאי הסדרה חשבו אחרת והוסיפו את 2 הפרקים הגרועים ביותר בסדרה הלא- מצטיינת הזאת, שמתארות את המשך חייהם עד 2030 (מה שמחריף את השאלה למה מרחתם כ"כ הרבה עד עכשיו?) אחרי שאמללו את טד במשך 10 שנים למצוא את האחת שלו (שלא הייתה כזו מיוחדת, אם תשאלו אותי) הרגו אותה וכל זאת בשביל שיוכל להיות עם רובין (ה- מאד לא משכנעת). מעריצים רבים זועמים עוד כועסים על 2 פרקים אלו. 
יש עוד הרבה מה להמשיך ולנבור ברדידות ובחורים שבסדרה. על התפאורה של חיי הקולג' של החברים, שנראים יותר כמו קיור בשנות ה 80 מאשר סוף ה-90, בעובדה שכמעט ולא מראים את אמא של הילדים למרות השם של הסדרה, במשחק שלא מתקדם לאף מקום, אך נראה לי שהבנתם את הרעיון. במקום זאת, נסכם. אם אתם נשים שרוצות להתאהב בסדרה, יש הרבה סיבות לאהוב את הדמויות, למרות הכל. אם אתם רוצים סדרה עם קו אחיד שמובילה לאנשהו, לברוח כמו מאש.