לכל דבר טוב יש סוף, וטורניר היורובאסקט בה על סיומו אתמול בשעת לילה
מוקדמת. הרבה נקודות לציון היו בטורניר, הגדולה שבהם ודאי היא פאו גאסול, שחקן אחד
ויחיד שעשה על הפרקט מה שהוא רוצה, בין אם מדובר בהגנה ובין בהתקפה, אך אני הייתי
רוצה לעסוק דווקא בקבוצה שנראה שלא הגיעה למשחק אתמול, ליטא.
ליטא, נבחרת אפורה עם עבר מפואר, ללא שמות גדולים עם השמות הגדולים
ביותר באירופה בשנים האחרונות. הנבחרת שלפי כל התחזיות הייתה אמורה להיעצר איפשהו
בשמינית או רבע הגמר, הלכה עד הסוף ונעצרה רק בגמר במשחק שנראה יותר חד צדדי מאשר
זה בין ארה"ב לסרביה בגמר אליפות העולם בשנה שעברה.
אז כיצד הצליחה ליטא, קבוצה ללא שמות נוצצים, עם שחקן נ.ב.א אחד בלבד,
נבחרת שרובה המכריע בנויה על שחקני קבוצת אמצע טבלה ביורוליג (ז'לגריס קובנה)
לגבור על נבחרות עדיפות בהרבה, כמו איטליה או סרביה, שהייתה מועמדת אף לזכייה
בטורניר, ואיך היא הצליחה להיכשל בצורה שכזו מול ספרד?
תחילה, לפני שבוחנים את ליטא, צריך לזכור כי נבחרת ליטא הגדולה זכתה
מאז שהחלה להתמודד כמייצגת את ליטא לבדה (ולא כחלק מברית המועצות) בתחילת שנות
התשעים במקום ראשון ביורובאסקט, 3 פעמים ברצף מדליית ארד באולימפיאדה ומדליית ארד
באליפות העולם. כיום נחשבת נבחרת ליטא כמקום שלישי בדירוג העולמי של פיב"א, ישר
אחרי ארה"ב וספרד. מליטא יצאו שמות גדולים, כמו ארוידס סבוניס, אחד האירופאים
הגדולים ביותר בכל הזמנים, שרונס מרסיולינוס ושרונס יסקוביצ'יוס המוכר לנו יותר
בתור שאראס.
 |
| סבוניס. סימן דרך לאירופאים בנ.ב.א. |
בנבחרת, ובכלל במדינה כמו ליטא ישנה מורשת גדולה של כדורסל המתבטאת
בכמות ההישגים, השחקנים המוצאים לנ.ב.א ולטובי הקבוצות באירופה. הם מכירים את דרכם
במעמדים כאלה של חצי גמר וגמר יורובאסקט. אמנם, האם יש בכך כדי להסביר את ההצלחה
הכבירה שלהם בטורניר הנוכחי? נבחרות אחרות עם מורשת מפוארת שלא נופלת מזו הליטאית
נכשלו בטורניר. רוסיה הגדולה לא עלתה לשלב שמינית הגמר, איטליה, סרביה צרפת ועוד
נכשלו איפה שכולם האמינו שיצליחו. מה קרה לליטא שלא קרה להם? ועוד שאלה, מדוע
ישראל, נבחרת לא שונה במיוחד מזו הליטאית כיום, שרבים משחקניה הם ברמת טופ יורוליג,
ועוד שחקן נ.ב.א לגיטימי לחלוטין, נכשלו בצורה כה קשה וקולוסאלית ברגע בו נפגשו עם
קבוצה ברמה גבוהה מהם, וזה אחרי הקמפיין המוצלח ביותר בשנים האחרונות, בעוד ליטא
ניצחה פעם אחר פעם קבוצות ברמה גבוהה מהם, או: איפה הם הצליחו במקום שאנחנו
נכשלנו?
אפשר לשים כנקודת מפנה בליטא את התערבותה של בריה"מ. כבר תחת
שלטון האופל של מאמא רוסיה צמחו שמות ענקיים במדינה הכבושה, כמו סאבוניס, שרק
מדיניותה האנטי- מערבית מנעה ממנו להגיע לנ.ב.א. שנים קודם, אולי החינוך הנוקשה
למצוינות ומלחמתה הבלתי מתפשרת באמריקה, גם בספורט אותו היא עצמה המציאה גרמה
לאהבת ספורט זה במדינה המזרחית, אולי זה מבנה הפיזי הענקי של הסלאבים שהופך אותם
באופן טבעי למעצמת כדורסל, או זה שכדורסל הוא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה החדשה של
ליטא, החל משנות השלושים, דרך הכיבוש הסובייטי, בו הכדורסל שימש חלק במאבק התת-
קרקעי בין האומה הרוסית הכובשת לליטאית הנכבשת (שהרבה פעמים ידה הייתה על
העליונה).
בליטא חוגגים כדורסל, בעוד בארץ הספורט ב-ה הידיעה הוא כמובן כדורגל,
עוד מזמן הטורקים. הליגה נעשתה מסודרת בזמן המנדט הבריטי ואז גם החלה הנבחרת
להתחרות בתחרויות בינלאומיות, הבעיה היא שאף פעם לא היינו טובים בתחום הזה. במשחק
שחסר כמעט לחלוטין בחשיבה, אין ליהודים מה לעשות, ואכן אין הרבה שמות גדולים של
יהודים בכדורגל. כמו הלגיונרים ברומא, זה תחום שליהודים אין מה לעשות בו, בטח
במדינה שיהודים מנהלים אותה, ועדיין מרבית המשאבים הולכים לכיוון זה (באופן טבעי,
תחום זה מכניס הכי הרבה כסף מצופים, הימורים ומוצרים נלווים). הכדורסל לעומת זאת
הוא תחום הספורט הכי טוב שלנו מבחינה בינלאומית אך יחד עם זאת הכי משעמם, אין פלא, שקבוצה אחת שולטת בענף שלם במשך יותר מחמישים שנה. עם זאת בכדורסל לאורך השנים היו
הישגים, מדליית כסף ביורו באסקט 1979, העפלה לכמעט כל המפעלים האירופאים ואף העפלה
לאליפויות עולם ואולימפיאדות אי שם. בין שחקני הנבחרת שמות גדולים, לפחות ברמה
האירופית, מיקי ברקוביץ', טל ברודי, מוטי ארואסטי, דורון ג'מצ'י, דורון שפר, עודד
קטש ועוד גדולים וטובים, שאין משתווה להם בשום ענף ישראלי אחר, ובטח שלא כדורגל.
איפה אנחנו נכשלים כעת? אולי חוסר הרצון והסבלנות לפתח כדורסל מקומי
לאור הפיתויים ההולכים וגוברים לשחקנים מיובאים, בעיקר מעבר לים אבל גם מאירופה,
גורם לנו לשכוח שרק לפני 20 שנה היו פה שחקנים בקנה מידה אירופאי. שמכבי הייתה פעם
קבוצה עם חצי סגל ישראלי. השנה הניצחון היה של הנבחרות עם השחקנים שבחרו להישאר במדינה
שלהם. מרבית שחקני ליטא משחקים בקובנה, מרבית שחקני ספרד בריאל (חוץ מפאו, אבל הוא
סיפור אחר) הנבחרות הנשענות על שחקנים שעזבו את המדינה נכשלו בזו אחר זו. אולי גם בכך יש משהו.
 |
| כדורגל בתקופת המנדט. לא היה עדיף להשקיע בספורט שאנו טובים בו? (התמונה מ 1954) |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה