סוכות הוא אחד החגים העמוסים בלוח השנה העברי, אם לא העמוס מכולם, אך גם אחד השמחים שבהם.
בחג הסוכות כמות המצוות הגדולה ביותר בין החגים העבריים, גם כיום בלא בית מקדש, וכיוצא בזה כמות הלכות בלתי נדלית, ואין סוף לכמות המנהגים שנוספו לחג עם השנים.
הסוכה, המצווה העיקרית בחג עוטפת את כל ימות החג, אכילה, שינה ועוד, כל העיסוק האנושי צריך להיות בתוכה (מלבד עיסוקים מוצנעים). לא לחינם הסוכה נקראת גם 'אור מקיף', מקיף אותך כל ימות החג (מה שמקל מאד על החיים של החב"דניקים). החג הרבה יותר מקיף מפסח למשל, בו הציווי הוא לאכול מצה ולא לאכול או לראות חמץ, אך אין שום חיוב היכן לישון, היכן לאכול וכו'.
לפי הגמרא במסכת סוכה, הסוכה עוטפת גם את כל מרחב הזמן. בגמרא שואלים מה המקור למצוות הסוכה. המפרש הראשון (תנא- קמא) טוען כי לומדים מהפסוק "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל". רבי זירא, אמורא אחר טוען כי מהפס' "וסוכה תהיה לצל יומם מחורב ולמחסה ומסתור מזרם וממטר", ורבא טוען כי לומדים מהפס' "בסוכות תשבו שבעת ימים". הגמרא כמובן לוקחת את המחלוקת למקומות הלכתיים, אך בדיון על הפסוקים עצמם ניתן לראות כי כל פסוק מציין מציאות אחרת, או יותר נכון זמן אחר בתולדות ימי האדם. הפס' הראשון מדבר על העבר. הסוכה מזכירה את ימי היציאה ממצרים. הפס' השני מדבר על העתיד. ישעיה מתאר בפרק זה את המציאות האוטופית של עם ישראל בימי הגאולה, בה תהיה מעין סוכה (סימבולית או אמתית) שתגן על ישראל מפני תחלואות העולם. הפס' השלישי מתאר את ההווה, הציווי לקיים סוכה שבוע ימים בחודש תשרי, בדומה לשבת.
בנוסף, הסוכה עוטפת את כל השתלשלות העולמות, מספירת החסד, אברהם, ועד ספירת המלכות, דוד.
ארבעת המינים הם מצווה שאינה מקיפה את כל מרחב החג, כמו סוכה או חמץ, אלא יותר כמו נרות החנוכה, נוטלים אותם למשך כמה דקות בתפילת שחרית ושאר הזמן דואגים שיישארו לחים וכשרים, מה עוד שמן התורה המצווה נוהגת אך ורק ביום הראשון, אך מבחינה רעיונית גם להם יש מימד בו הם מקיפים תחומים רבים. את ארבעת המינים אוגדים יחד ומנענעים לכל כיווני האוויר, כל מרחב המקום. האגדה כי ארבעת המינים מסמלים את כל סוגי האנשים, בעלי תורה ובעלי מעשים עד לחסרים מאלו ומאלו ומאגדים אותם יחד.
סוכות נראה במבט ראשון כחג הטבעי ביותר. בתקופת אסיף התבואה חוגגים את סיום המלאכה וחוגגים את חיק הטבע. סוכה בשדה, נטילת ארבעה מיני צמחים המסמלים את שלבי הצומח, פרי עם טעם וריח, ענף של פירות עם טעם, בד עלים לריח וענף ללא טעם וללא ריח.
כשישנים בסוכה, מצווה שהולכת ונהפכת לסוג של מת- מצווה, מבינים בהחלט את הקשיים שהדרשנים מדברים עליהם בכל פעם שסוכות מגיע. גם עם מיטה נוחה וללא אור, חום או קור כבדים מדי, גשם או זבובים, תמיד יש רעש מהרחוב, נסורת מסכך הנצח, חסר חוליות כלשהו המזדחל מתחת למיטה, חתול לא קרוא ועוד מרעין בישין המפריעים את השינה. המיטה בחדר מעולם לא נראתה מפתה יותר, ובהחלט מבינים את החוסר שיש לולא ההשגחה האלוקית, במובן מטאפורי כמובן.
חג הסוכות נועד להרבה יותר מחגיגה של הטבע, אלא נועד להעלות את הטבע לדרגה של קדושה, ואיתו להעלות גם את כל תחומי החיים, האכילה, השתייה, השינה, הפרנסה והיצירה למעמד נשגב יותר של אלוקות. לקראת ימי הגשמים יש ימים של תפילה, ימים של בקשה, ימים של אמונה, ימים של התייחדות עם הבורא וימים של אחדות, אחדות של עם ישראל, אחדות של הבריאה, אחדות של הבריאה עם קונה ושל התעלותה לקראת מציאות גבוהה ומשמעותית יותר.
הסוכה, המצווה העיקרית בחג עוטפת את כל ימות החג, אכילה, שינה ועוד, כל העיסוק האנושי צריך להיות בתוכה (מלבד עיסוקים מוצנעים). לא לחינם הסוכה נקראת גם 'אור מקיף', מקיף אותך כל ימות החג (מה שמקל מאד על החיים של החב"דניקים). החג הרבה יותר מקיף מפסח למשל, בו הציווי הוא לאכול מצה ולא לאכול או לראות חמץ, אך אין שום חיוב היכן לישון, היכן לאכול וכו'. לפי הגמרא במסכת סוכה, הסוכה עוטפת גם את כל מרחב הזמן. בגמרא שואלים מה המקור למצוות הסוכה. המפרש הראשון (תנא- קמא) טוען כי לומדים מהפסוק "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל". רבי זירא, אמורא אחר טוען כי מהפס' "וסוכה תהיה לצל יומם מחורב ולמחסה ומסתור מזרם וממטר", ורבא טוען כי לומדים מהפס' "בסוכות תשבו שבעת ימים". הגמרא כמובן לוקחת את המחלוקת למקומות הלכתיים, אך בדיון על הפסוקים עצמם ניתן לראות כי כל פסוק מציין מציאות אחרת, או יותר נכון זמן אחר בתולדות ימי האדם. הפס' הראשון מדבר על העבר. הסוכה מזכירה את ימי היציאה ממצרים. הפס' השני מדבר על העתיד. ישעיה מתאר בפרק זה את המציאות האוטופית של עם ישראל בימי הגאולה, בה תהיה מעין סוכה (סימבולית או אמתית) שתגן על ישראל מפני תחלואות העולם. הפס' השלישי מתאר את ההווה, הציווי לקיים סוכה שבוע ימים בחודש תשרי, בדומה לשבת.
בנוסף, הסוכה עוטפת את כל השתלשלות העולמות, מספירת החסד, אברהם, ועד ספירת המלכות, דוד.
ארבעת המינים הם מצווה שאינה מקיפה את כל מרחב החג, כמו סוכה או חמץ, אלא יותר כמו נרות החנוכה, נוטלים אותם למשך כמה דקות בתפילת שחרית ושאר הזמן דואגים שיישארו לחים וכשרים, מה עוד שמן התורה המצווה נוהגת אך ורק ביום הראשון, אך מבחינה רעיונית גם להם יש מימד בו הם מקיפים תחומים רבים. את ארבעת המינים אוגדים יחד ומנענעים לכל כיווני האוויר, כל מרחב המקום. האגדה כי ארבעת המינים מסמלים את כל סוגי האנשים, בעלי תורה ובעלי מעשים עד לחסרים מאלו ומאלו ומאגדים אותם יחד. סוכות נראה במבט ראשון כחג הטבעי ביותר. בתקופת אסיף התבואה חוגגים את סיום המלאכה וחוגגים את חיק הטבע. סוכה בשדה, נטילת ארבעה מיני צמחים המסמלים את שלבי הצומח, פרי עם טעם וריח, ענף של פירות עם טעם, בד עלים לריח וענף ללא טעם וללא ריח.
כשישנים בסוכה, מצווה שהולכת ונהפכת לסוג של מת- מצווה, מבינים בהחלט את הקשיים שהדרשנים מדברים עליהם בכל פעם שסוכות מגיע. גם עם מיטה נוחה וללא אור, חום או קור כבדים מדי, גשם או זבובים, תמיד יש רעש מהרחוב, נסורת מסכך הנצח, חסר חוליות כלשהו המזדחל מתחת למיטה, חתול לא קרוא ועוד מרעין בישין המפריעים את השינה. המיטה בחדר מעולם לא נראתה מפתה יותר, ובהחלט מבינים את החוסר שיש לולא ההשגחה האלוקית, במובן מטאפורי כמובן.
חג הסוכות נועד להרבה יותר מחגיגה של הטבע, אלא נועד להעלות את הטבע לדרגה של קדושה, ואיתו להעלות גם את כל תחומי החיים, האכילה, השתייה, השינה, הפרנסה והיצירה למעמד נשגב יותר של אלוקות. לקראת ימי הגשמים יש ימים של תפילה, ימים של בקשה, ימים של אמונה, ימים של התייחדות עם הבורא וימים של אחדות, אחדות של עם ישראל, אחדות של הבריאה, אחדות של הבריאה עם קונה ושל התעלותה לקראת מציאות גבוהה ומשמעותית יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה